לאן חברה לבניה ופתוח בע"מ נ' כרדוש חליל - עצים בע"מ

פסק דין חלקי

1.לפני תביעה כספית על סך 322,638 ₪ בגין עבודות נוספות שביצעה התובעת עבור הנתבעת, מעבר לעבודות שסוכמו במסגרת חוזה פאושאלי שנחתם בין הצדדים ביום 14.5.08.

רקע עובדתי רלוונטי וטענות הצדדים:

2.התובעת הינה חברה קבלנית העוסקת בעבודות בניה ופיתוח.

הנתבעת הינה חברה העוסקת בסחר ושיווק חומרי עץ, גבס, רעפים וכיו"ב.

ביום 14.5.08 נערך ונחתם בין הצדדים הסכם פאושאלי (להלן: "ההסכם") לפיו הזמינה הנתבעת את שירותי התובעת לביצוע עבודות שלד לבנין מסחרי בשכונת הר יונה בעיר נצרת עילית, בהתאם לתוכניות ביצוע וכתב כמויות שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעת, בתמורה לסך של 1,970,000 ₪.

במהלך עבודות הבניה נתבקשו על ידי הנתבעת שינויים ותוספות שלא נכללו בהסכם.

לטענת התובעת, העבודות בוצעו על ידה בכפוף לתוכניות הביצוע המאושרות שמסרה לה הנתבעת והיא השלימה את כל שלבי העבודה, לרבות שינויים ותוספות שהוזמנו על ידי הנתבעת במהלך ביצוע העבודה. לטענתה, העבודות שהתווספו על ידי הנתבעת ומעבר לסכום שנקבע בהסכם נאמדות בסך של 338,939 ₪ בתוספת מע"מ, ובגין סכום זה הגישה לנתבעת חשבון.

בינואר 2010 נערכה פגישה בין נציגי הנתבעת למהנדס המפקח על העבודה מטעמה – מר רוני מזאוי (להלן: "המהנדס"), אשר בדקו את היקף העבודות הנוספות, ולאחר שקיימו פגישה משותפת עם התובעת, אישרו לתשלום בגין אותן עבודות נוספות סך של 205,333 ₪. עוד הוחלט כי יקוזז סכום של 65,333 ₪ מן הסכום שנקבע כתמורה בהסכם. כך שהיתרה לתשלום נאמדה על סך של 140,000 ₪, בתוספת מע"מ (זאת בהתאם לחשבון מאושר על ידי המהנדס מטעם הנתבעת מיום 28.1.10).

עוד העריך מהנדס הנתבעת, ביום 11.6.09, כי עלות ביצוע רמפה חדשה תהא בסך 26,750 בתוספת מע"מ.

4.לטענת התובעת, הסך שאושר בגין העבודות הנוספות אינו משקף את אשר בוצע בפועל, וההפחתה של 65,333 ₪ מסכום ההסכם מנוגדת להוראות ההסכם ומוטעית.

5.מאידך, טוענת הנתבעת, כי רמפת הכניסה למבנה, המחברת בין הבניין לכביש הסמוך (להלן: "הרמפה"), גבוהה מהכביש ב- 50 ס"מ ממפלס הכביש, וכי מדובר בטעות ביצוע של התובעת בניגוד לתוכניות הביצוע המאושרות שנמסרו לתובעת.

הבוררות:

6.הנתבעת פנתה לקבלן ומהנדס אזרחי חיצוני – אינג' סאמי נסאר (להלן: "הבורר"), בכדי לברר את נושא בניית הרמפה בניגוד לתוכניות המאושרות, וביקשה למנותו כבורר דן יחיד שיכריע במחלוקת שבין הצדדים, ובאחריות הנטענת של התובעת לביצוע עבודות בניגוד לתוכניות סביב הטענה באשר לגובה הרמפה. התובעת נתנה הסכמתה לנתבעת כי הבורר יכריע במחלוקת בין הצדדים, ובחודש נובמבר 2009 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות (להלן: "הסכם הבוררות").

7.הבורר ערך ישיבה בנוכחות הצדדים, וקבע כי כל הצדדים המעורבים חבים באחריות לטעות שנגרמה, וחילק את האחריות כך: 40% באחריות האדריכל – מר חסנין אבו סיף, 15% באחריות המהנדס מטעם הנתבעת, 20% באחריות הנתבעת, ו – 25% באחריות התובעת. קרי – 75% באחריות הנתבעת או מי מטעמה ו- 25% באחריות התובעת.

8.לטענת התובעת, בהתאם להכרעת הבורר כי אחריותה לטעות בבניית הרמפה מסתכמת ב- 25%, ולאור הערכת המהנדס, מיום 11.6.09, כי עלות ביצוע רמפה חדשה תהא בסך 26,750 בתוספת מע"מ, עליה לשאת בתשלום סך של 6,687.50 ₪, בתוספת מע"מ בלבד.

9.ביום 26.2.10 פנתה התובעת לנתבעת במכתב בו דרשה תשלום היתרה הבלתי שנויה במחלוקת בין הצדדים בסך של 140,000 ₪.

ביום 22.3.10 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת בצירוף שיק על סך 55,435.50 ₪, כאשר הנתבעת קיזזה מן הסכום הבלתי שנוי במחלוקת סכומים שלטענתה אינם מגיעים לתובעת (סך של 56,212.50 ₪ וסך נוסף של 6,000 ₪).

לטענת הנתבעת, הרמפה אמורה היתה להיבנות לאורך כל המבנה, כ- 40 מ"א לאורך כל חזית הכביש, ועל בסיס טענתה זו הגדילה את עלות הביצוע של הרמפה מ- 26,750 ₪, כפי הערכת המהנדס מיום 11.6.09, ל- 224,850 ₪. הנתבעת סומכת טענה זו על מכתב המהנדס מיום 25.2.10 שם ציין כי מדובר בתיקון של כל התקרה ולא רק של הרמפה.

10.לטענת התובעת, פנייתה של הנתבעת אל המהנדס, לאחר הכרעת הבורר, כדי שיגדיל את סך עלות התיקון בכדי שהתובעת תישא בתשלום גדול יותר, וזאת בניגוד לקביעתו מיום 11.6.09 בדבר הערכת עלות בניית רמפה חדשה, נעשתה בחוסר תום לב ותוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת.